שם, בלב הנגב, אין שום דבר שיעצור את הרוח היבשה והקרה. כשהגענו לפני השקיעה היה נעים, ניצלנו את שעת האור האחרונה כדי להקים את האוהל למרות הרוח, וקיבלנו הסברים על הטלסקופים השונים שחברי האגודה הביאו איתם.

 

השמש ירדה אל מעבר לרכס המערבי, וככל שאור היום נחלש, התגלו לפנינו גרמי השמיים אחד אחד בתוך שמיים נהדרים וצלולים. בתחילה נדלק סהר הירח, עוקב אחרי השמש, ואחריו הופיע גם כוכב נגה, וככל שהדמדומים נחלשו הוסר המסך והופיעו לפנינו עוד עשרות ומאות ואלפי ומיליוני נקודות אור בכל כיוון.

 

פעמיים במהלך הלילה קיבלנו הסברים על קבוצות הכוכבים של הקיץ, על כוכבי הלכת ועל שביל החלב. בין לבין הסתובבנו בין הטלסקופים, שכל פעם כוונו לעצם שמיימי אחר, וחזינו בפלאי היקום. מכתשי הירח, ערפיליות שמהוות בית גידול לשמשות צעירות, צבירי כוכבים, כוכבים כפולים וגלקסיות מרוחקות. גם שבתאי וצדק זרחו בשלב כלשהו, ונתנו מופע נהדר ומלא-ירחים.

 

בין לבין ראינו לוויינים חולפים, אפילו רכבת לוויינים של סטארלינק, וגם מטאורים מוקדמים של מטר המטאורים של אוגוסט, כולל שני בולידים (מטאורים גדולים ובהירים במיוחד). הצוואר כאב מרוב שהסתכלנו למעלה, אבל בכל פינה בשמיים מסתתר יופי מופלא.

 

אין כמו לילה במדבר, כשאתה מרגיש את גודלך האמיתי - גרגר אבק על גוש סלע שמקיף שמש בינונית באחת הזרועות הפחות אופנתיות של גלקסיה ממוצעת - כדי לתת לך פרספקטיבה טובה על הצרות והבעיות של היומיום. וזה חשוב.