מאת: תמרה צ'נק
החורף עוד לא הגיע אבל בתצפית הזו כבר התחלנו להרגיש אותו בגלל הקור, שגם מביא איתו שמיים צלולים ויפים. שביל החלב הקייצי לאט-לאט זז ובמקומו מגיע החלק החורפי שלו, הפחות מואר אבל בשמיים צלולים נראה מצויין.
בתקופה הזאת, בשעות המוקדמות של הלילה, ניתן לראות שבצד אחד של נהר הכוכבים - שביל החלב - עומד צייד בשם אוריון. נדן החרב שלו מקושט ביהלום: ערפילית יפה הנקראת על שמו - ערפילית אוריון. את הצייד מלווה הכלב הגדול עם יהלום משלו: הכוכב הבהיר ביותר בשמים, הוא סיריוס. מצדו השני של הנהר עומד הכלב הקטן. בגלל זיהום האור רוב אנשים בימינו רואים בו רק שני כוכבים שאפשר לדמיין בהם עצם של הכלב. אבל אם תתבוננו טוב טוב, בשמיים צלולים, תוכלו לראות שיש לו צורה דומה לכלב הגדול. יחד עם אוריון והכלבים, חוגגות בשמיים 7 האחיות הפליאדות, ואיתן השור והתאומים וגם הדובה הגדולה, כולם חוגגים את בוא החורף.
שמי החורף פונים כלפי חוץ מהגלקסיה שלנו ופותחים חלון ליקום הגדול והרחוק. את הלילה סיימנו עם התבוננות בגלקסיות של קבוצות אריה והדובה הגדולה ובסוף הגיע זמן לחזור למערכת השמש, כשראינו את זריחת הירח.
מועד התצפית היה סמוך למטר מטאורים בשם מונוסרוטידים (כלומר מקורם מקבוצת חד-קרן). התחזיות צפו התפרצות של עד 500 מטאורים לשעה. לפי דיווחים, השיא היה בלילה הקודם לתצפית עם כמות קטנה בהרבה מהרצוי: רק 30 מטאורים לשעה. כפיצוי, הגיעו אלינו כמה מטאורים בהירים מקבוצת שור, בבהירות של -2 עד -4.
מה שהיה מיוחד בתצפית הזאת הוא ביקור של אורחים מהודו שסיפרו לנו כמה סיפורי מיתולוגיה הודית מעניינים.
ניפגש בתצפית הבאה, בה נמשיך לטייל בשמי הצפון עם עוד יותר גלקסיות של בקבוצות החורף. רק לא לשכוח הרבה בגדים חמים, גרביים, כפפות, כובעים וצעיפים.